ביום שלישי בשבוע שעבר גדשו שופרות הפרקליטות את אולם הדיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים לכבוד תחילת עדותו של עו"ד דוד שמרון, מקורבו של נתניהו.
כשדליפמן, תמר אלמוג, נטעאל בנדל ועוד מטריחים את עצמם להגיע לדיון במשפט, אני יודע שזה מכוון. שהנה, תיכף תצא כותרת שלילית על שמרון ועל נתניהו – תולדה של תדרוכים מהפרקליטות (כנראה יהודית תירוש ו/או הילה קובו).

וזה אכן מה שקרה: הכותרות של השופרות היו זהות – איזשהו פער בחוות דעת שנתן שמרון בנוגע ליחסיו לכאורה של נתניהו עם אלוביץ'. למחרת, בחקירה הנגדית, כששמרון הסביר את הפער ב"הטעייה בוטה" של הפרקליטות אחרי שלא הציגו לו כרגיל שורה של מסמכים שהסבירו את הפער – השופרות נעלמו.

***

זו השגרה במשפט נתניהו: השופרות ברחו מהסיקור ופתאום הם מבליחים לפי הוראה מהפרקליטות ונעלמים מיד.
זו ללא ספק רמאות ציבורית. שגרה נוספת היא הרמאות של יהודית תירוש, התופרת הראשית של תיק 4000.

השיטה שלה ושל חבריה בפרקליטות, שנחשפת לאורך כל הדיונים, היא העלמת מסמכים שיטתית מנחקרים כדי לאלץ אותם לומר דברים שמתאימים לאג'נדה של תירוש אבל לא מתיישבים עם המציאות.
הבלופים האלה נחשפים פעם אחר פעם במהלך הדיונים במשפט נתניהו.

אחרי שסעיף השוחד ירד

לעצם העניין: אחרי שסעיף השוחד ירד בתיק 4000, ליאת בן ארי ויהודית תירוש נאבקות על סעיפי ההפרת האמונים, והופכות אותם לחזות הכל.

הטענות נגד נתניהו שהוא הפר אמונים שהעמיד את עצמו בניגוד עניינים מול אלוביץ'. הטענה השנייה היא שנתניהו הסתיר כביכול את טיבם האמיתי של היחסים עם אלוביץ'.
בעדותו עו"ד דוד שמרון ריסק את שתי הטענות (הוא הרי ייעץ לנתניהו בנושא) ואמר שלא היה שום ניגוד עניינים בפעילותו של נתניהו מול אלוביץ' וגם נתניהו מעולם לא הסתיר ממנו דבר בנוגע ליחסיו עם אלוביץ'.

צריך להבין, בניגוד לרושם שיוצרת הפרקליטות כי נתניהו ואלוביץ' הם חברים, ולכן קמה עבירת הפרת האמונים, בין נתניהו לאלוביץ' לא היו זיקות מהותיות היוצרות חשש לניגוד עניינים ועו"ד שמרון הסביר זאת היטב.
הטענות לזיקת סיקור תקשורתי הינן חדשניות ותקדימיות לחלוטין ואין להם כל ביסוס בדין, מה גם שהן הופרכו לחלוטין במהלך הדיונים.

ממילא, בהתאם לדין ולפסיקה, ההיכרות בין נתניהו לאלוביץ' אינה חברות העולה כדי ניגוד עניינים ודי בכך לשלול את עבירת הפרת האמונים.
מעבר לכך, נתניהו לא ניסה להסתיר ולא הסתי כל מידע ביחס ליחסיו עם אלוביץ', הוא לא הפעיל את פילבר במשרד התקשורת ולא דרש כל סיקור אוהד בניגוד לתיאוריות המופרכות של הפרקליטות.

צריך לשים לב שגם אחרי הכתבה של גידי וייץ ב"הארץ" לא שאל משרד המשפטים כל שאלה בנוגע ליחסי הסיקור בין אלוביץ' לבין נתניהו, ללמדך שגם במשרד המשפטים סברו כי קשר סיקורי לא יכול בסיס לניגוד עניינים בין שר לבין בעלים של כלי תקשורת.

הטענה החדשנית הזו צצה מאוחר יותר כי לתפור את התיק לנתניהו.

ממציאים יחסים כדי ליצור רושם של ניגוד עניינים

תירוש התאמצה מאוד לנסות להוכיח שבין נתניהו לאלוביץ' התקיימו יחסים חבריים של ממש. זו פשוט לא מתיישב עם הנתונים שיש בידיה של תירוש וגם עם הפסיקה והדוחות הענפים על קשרים בין נבחרי ציבור לאדם אחר.

גם נתניהו הבהיר את הדברים בחקירתו במשטרה:

"אי אפשר להגיד שאלוביץ' חבר… מהלשון הזה שאנחנו הולכים לשמחות אחד של השני, יוצאים לחופשות יחד, מתרועעים, הייתי בביתו דבר שלא קרה פעם אחת, כל הדברים לא קרו אפילו פעם אחת… עכשיו, מצד שני, אני מכיר אותו, הייתי איתו, הוא היה פה פעמיים בארוחת ערב, הוא היה בכמה פגישות אישיות".

בניגוד לרושם שמנסה לצייר תירוש, תדירות הפגישות בין אלוביץ' לראש הממשלה לא הייתה חריגה ומדובר, לכל היותר, ב-9 פגישת של פני תקופה של כ-3 שנים, 3 פגישות בקושי בשנה.
נתניהו הרי היה נוהג לקיים ארוחות עם אנשים רבים, לעיתים בהשתתפות בני או בנות זוגם של אותם אנשים. כך שאין שום דבר חריג בקשר בינו לבין אלוביץ' והשיחות הטלפוניות איתו לא חרגו מהשיחות עם בעלי כלי תקשורת אחרים.

השורה התחתונה היא שנתניהו ראה באלוביץ' סוג של חבר רחוק ולא חבר קרוב אשר החברות ביניהם עלולה ליצור ניגוד עניינים. שנית, נתניהו סבר באמת ובתמים בזמן אמת כי מערכת היחסים בינו לבין אלוביץ' אינה יוצרת ניגוד עניינים, ואף שהיו פרסומים בתקשורת במועדים הרלבנטיים ביחס למערכת היחסים ביניהם, הוא סבר כי זה אינה חברות היוצרת ניגוד עניינים, ועל כן לא הצהיר עליה למרות הפרסומים בתקשורת בתקופה הרלבנטית.

שמרון הסביר גם בעדותו שהחיפוש עבור רוכש לאתר וואלה, שנתניהו היה מעורב לכאורה בו, איננה ניגוד עניינים, משום שנתניהו פעל לא פעם ולא פעמיים להרחבת הגיוון בתקשורת הישראלית.

מכל אלה עולה כי לא היה ניגוד עניינים בין נתניהו לאלוביץ'. לא הייתה זיקה תקשורתית חריגה, לא הייתה זיקה אישית חריגה ולא הייתה זיקת "חיפוש" רוכש לוואלה חריגה.
גם הטענות המובלעות של הפרקליטות כאילו נתניהו פעל תוך סטייה מהשורה נעדרות כל בסיס עובדתי כי נתניהו פעל בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים (ביניהם עו"ד שמרון).

גם הטענה כאילו נתניהו "הסתיר" את מערכת יחסיו עם אלוביץ' ומסר מידע חלקי או מטע איננה מחבורת למציאות.

כרגיל, הכל התחיל מכתבה שקרית

צריך להבין את השתלשלות העניינים: נתניהו לא דיווח על אותו "ניגוד עניינים" עם אלוביץ' משום שלא היה כל ניגוד עניינים לדווח עליו, ובוודאי שלא הייתה כל כוונה הסתה ולא יכולה לקום כל עבירה פלילית.
בעקבות הכתבה השקרית של גידי וייץ, לאחר מסירת השאלון לאיתור ניגוד עניינים בנובמבר 2015, ובמסגרת גיבוש הסדר ניגוד העניינים, לו היו שותפים גורמים רבים במשרד התקשורת ובמשרד המשפטים, לא עלתה הטענה, לפיה נתניהו פעל שלא כדין כאשר לא דיווח עד אותו שלב על אותו "ניגוד עניינים" שנטען בינו לבין שאול אלוביץ'.
יתר על כן, משרד המשפטים הוא זה שקבע שלא נפל כל רבב בהחלטות של נתניהו בנוגע לבזק.

ההסדר הזה הועבר גם להתייחסותו של מבקר המדינה טרם גיבושו הסופי ואף הוא לא העלה את הטענה כאילו נתניהו פעל שלא כדין כאשר לא דיווח לכאורה על אותו ניגוד עניינים.

וחייבים להדגיש: כל הטרראם סביב נושא ניגוד העניינים נולד מכתבתו השקרית של גידי וייעץ ב"הארץ" שלאחריה התחיל קמפיין ה"ניגוד עניינים" של נתניהו עם אלוביץ'.
נתניהו תמיד סבר כי מדובר בטענות סרק שכן הקשר עם אלוביץ' אינו, כאמור, קשר חברי קרוב היוצר ניגוד עניינים. בזמן שבו נתניהו נשאל על מערכת היחסים כבר פורסמה הכתבה של גידי וייץ והטענות בה היו ידועות בפומבי, כולל כל הטענות להטבות רגולטוריות בתמורה לסיקור חיובי כביכול בוואלה.

בנובמבר 2015, לאחר הפרסום בתקשורת, נתניהו מסר את הצהרת ניגוד העניינים שלו ובה סבר, בצדק, כי אין צורך להצהיר על קשריו עם אלוביץ'. כלומר, הצהרתו של נתניהו לא הייתה הסתרה אלא הצהרה בתום לב שתאמה לתפיסתו באותתו מועד כי הטענות נגדו אינן נכונות (וזה גם על בסיס התתייעצות עם שמרון).
והדברים נכונים לאורך כל ההליכים המשפטיים סביב גיבוש אותו הסדר ניגוד עניינים.

נשאלת השאלה, אם כן, למה נתניהו קיבל על עצמו את הסדר ניגוד העניינים.
התשובה היא שנתניהו קיבל עליו, לפנים משורת הדין, את הסדר ניגוד העניינים, כי ענייני בזק ממש לא עניינו אותו מאז ומעולם במשרד התקשורת, אלא רק תחום המדיה.

אם נסכם זאת, גם אם זורמים עם טענות הפרקליטות על ניגוד עניינים לכאורה מדובר בניגוד עניינים קל הנתפס כפגם אסתטי, במיוחד על רקע יחסיו של יאיר לפיד וארנון מילצ'ן ואחרים.

אפרופו יחסים

בהקשר זה חשוב לי להדגיש את מערכת היחסים של יהודית תירוש עצמה ושאר פרקליטים עם התקשורת.

אני ראיתי במו עיניי איך תירוש מחזיקה את ידו של דליפמן באולם הדיונים וחייכה אליו, ראיתי במו עיניי את החברות ביניהם במהלך הדיונים במסדרונות בית המשפט וחשפתי שתירוש התרועעה עם דליפמן וברוך קרא בפאב באילת במהלך כנס לשכת עו"ד באילת.

אגיד זאת כך: אם יחסי אלוביץ' נתניהו הם ניגוד עניינים בעיני תירוש, אז יחסיה שלה עם דליפמן ועם שאר השופרות שלו מחייבות את העמדתה לדין.

זאת ואף זאת: תירוש מרמה את העדים כשמסתירה מהם מסמכים, היא מרמה את השופטים (עם פגישת ההנחיה ותעודת החיסיון על שמרון) והיא מרמה את הציבור כמובן. היא האחרונה שצריכה להטיף מוסר לאחרים.

אחר כך ניסו דרך מילצ'ן

טענה מופרכת נוספת של הפרקליטות היא שנתניהו היה צריך לדווח על מילצ'ן בשאלות ניגוד העניינים למבקר המדינה. עו"ד דוד שמרון ריסק את הטענה הזו עדותו כשאמר שנתניהו לא היה צריך לדווח

קצת רקע על הסוגייה הזו: במועד כניסתו של עובד ציבור או נבחר ציבור לתפקיד, עליו למלא שאלון לאיתור חשש לניגוד עניינים שמוגש למשרד מבקר המדינה.

בכל הקשור לדיווח על קשרים שעשויים להקים חשש לניגוד עניינים עורך השאלון הבחנה בין קרובים המוגדרים כ""בן זוג, הורה, הורי הורה, אח, אחות, צאצא וצאצאי בן הזוג, בן זוגו של כל אחד מאלה, צאצא של אח או אחות ואח או אחות של הורה" וכן "כל אדם אחר שיש לשר… עניין אישי במצבו הכלכלי", כלומר יש הבדל בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה, לבין מקורבים אחרים.

ביחס לקרובי משפחה מדרגה ראשונה, דורש השאלון כי עובד הציבור יפרט תפקידיהם ועבודתם בשלוש השנים האחרונות. ביחס למי שהשאלון מכנה אותם "מקורבים" ובכלל זה חברים קרובים ושותפים עסקיים, הדרישה בשאלון שונה בתכלית והיא מנוסחת כך:

"האם ידוע לך על עיסוקים של אנשים אחרים (לרבות חברים, קרובים שאינם בהגדרה שלעיל, שותפים עסקיים, מועסק או מעסיק, תורמים וכיו"ב) שעלולים להעמיד אותך במצב של חשש לניגוד עניינים בכהונתך כשר או כסגן שר".

המשמעות היא שאין כל חובה על עובד ציבור לפרט בשאלון ניגוד העניינים את שמות כל חבריו ושותפיו העסקיים מקדמת דנא ועד מועד מילוי השאלון; וכן לציין את תפקידם ועיסוקיהם הנוכחיים.

ביחס למקורבים שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה, החובה המוטלת על עובד הציבור היא לדווח רק על מקורבים שמחזיקים ב"תפקידים ועיסוקים, כהונות ועניינים אחרים" שעלולים להעמיד את עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים בקשר לתפקיד אותו הוא ממלא.

ברור לכל (וזה הוכח במהלך הדיונים) שבמועד מילוי השאלונים על ידי ראש הממשלה – חודש אוקטובר 2009 וחודש נובמבר 2015 – מילצ'ן לא היה מקורב שתפקידו, עיסוקו או כהונתו עלולים היו להעמיד את ראש הממשלה במצב של ניגוד עניינים בתפקידו הציבורי.
כלומר, עצם הקשר החברי בין ראש הממשלה לבין מילצ'ן, ואפילו קבלת הסיגרים במתנה לא מקימים חובה על ראש הממשלה לציין את שמו של מילצ'ן בשאלון ניגוד העניינים שכן מילצ'ן אינו מחזיק בתפקיד, עיסוק או כהונה שעלולים היו להעמיד את ראש הממשלה במצב של ניגוד עניינים.

הדברים עולים בבירור גם מכך שעו"ד ברנע-פרגו, שהבהירה לראש הממשלה במספר הזדמנויות שקבלת מתנות אישיות מחברים מותרת, לא ציינה, ולו ברמז בכל אותן פעמים, שקבלת מתנות אישיות מחברים מחייבת דיווח למבקר המדינה או פנייה לקבלת היתר מועדת ההיתרים.

חשוב גם לציין, שיאיר לפיד לא ציין את מילצ'ן בשאלון ניגוד העניינים שמילא, למרות הזיקות הרבות הקיימות בינו לבין מילצ'ן. בהקשר הזה חשוב להזכיר שלפיד אף שיקר על כך בפומבי – בתחילה טען לפיד כי כלל את מילצ'ן בהסדר ניגוד העניינים שלו; אך בדיקה שערך העיתונאי אראל סגל העלתה כי מילצ'ן לא הוזכר בשאלון לאיתור חשש לניגוד עניינים שמילא לפיד.

יתרה מזו, במועד מילוי השאלונים, למילצ'ן לא היו אינטרסים כלשהם שעשויים היו להעמיד את נתניהו במצב של ניגוד עניינים.

***

השורה התחתונה: ברור שהפרקליטות, במצוקתה, ממש התאמצה לנפח את כתב האישום נגד נתניהו. גם בניגודי העניינים היא התרשלה כי הסתבר ששמרון כלל לא נחקר במשטרה ולא בחקירה הראשית בבית משפט על כך שנתניהו "הסתיר" את יחסיו עם אלוביץ' לאחר שמילא את השאלון יחד עם שמרון ומולכו.

איך יכול להיות שמי שבאמצעותו נעשתה ה"הסתרה" כביכול, לא נשאל על זה אפילו שאלה אחת? כי יהודית תירוש לא רצתה לקבל תשובות שלא מתאימות לה.